רוג'ר פדרר עדיין כאן!
צ'אבי

צ'אבי

רוג׳ר פדרר עדיין כאן

קולמביה, אוסטרליה וחיות אחרות

אם אתם עוקבים אחרי הטור שלי כאן אתם בטח שמים לב שאני כותב בעיקר על כדורגל. בסופו של דבר זה הספורט הראשון, והיחיד, שאהבתי (ואני עדיין אוהב) באמת. אבל מדי פעם אני אוהב גם לגוון ולהחליף את הירוק של המגרש בזה של הכדור. הכדור הירוק והקטן של הספורט הלבן. כן, צ׳אבי אוהב גם טניס, מה אתם יודעים. האמת היא שזה לא תמיד היה ככה. לאורך רוב חיי הבוגרים הייתי מעביר ערוץ באופן אוטומטי במקרה שנפלתי בטעות על כזה שמשדר את משחק המחבטים. אבל רצה הגורל וזימן לי שבועיים שלמים בקולומביה, בהם הייתי צמוד למסך טלוויזיה ענק (עזבו, סיפור ארוך), בדיוק ברגעי השיא של תחרות אוסטרליה הפתוחה. זה היה הזמן שבו נשביתי בקסמיו של משחק הטניס, ובקסמיו של אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה שלו – רוג׳ר פדרר.

/

[adrotate banner=”3″]

ווימבלדון פינת גביע דייוויס

זה לא היה הטורניר הכי גדול של פדרר. למעשה, דווקא אז הוא הפסיד לראשונה לאחר 21 מערכות מוצלחות רצופות, והודח בחצי הגמר על ידי סאפין הרוסי, שהמשיך וזכה בגביע. ולמרות זאת, גם לעיניים הבלתי מנוסות שלי התגלה שחקן שאין דרך אחרת לתאר מאשר פנומן. האלגנטיות שבמשחק שלו, קור הרוח, הסגנון המלוטש והעוצמה הקטלנית בלטו בכל נקודה, גם בכאלה שהפסיד. מאז ועד היום בעצם, הפך פדרר לשם נרדף לטניס היפה בעבורי. צפיתי בו מנצח את טורניר ווימבלדון (בסה״כ זכה בו שמונה פעמים במהלך הקריירה), זוכה באליפות ארצות הברית הפתוחה (חמש זכיות), כובש את אליפות צרפת הפתוחה (רולאן גארוס) בדרך לעשרים גראנד סלאמס (יותר מכל שחקן אחר) וגם עוזר לנבחרת השווייצרית לא פעם במאבקי גביע דייוויס. לא סתם הוא נחשב בעיני רבים, וגם בעיני, לגדול בכל הזמנים.

/

[adrotate banner=”5″]

ד״ר פדרר ומיסטר רוג׳ר

אני אוהב את פדרר לא רק בגלל הניצחונות, ההישגים, ורגעי הקסם שלו על המגרשים. אני אוהב אותו גם ובעיקר בזכות היכולת המנטלית הזו שיש רק לספורטאים גדולים באמת – הדבר הזה בראש שגורם לו להישאר תמיד מפוקס וחד, ותמיד להאמין שכלום עוד לא גמור גם כשלפעמים זה נראה ככה. היכולת המנטלית הזו, יחד עם שינוי סגנון ואדפטציות שעשה בשנים האחרונות, הן שמשאירות אותו רלוונטי גם בזמנים בהם כוכבים צעירים וחזקים מאיימים לנשל אותו מהמלוכה, ולהפוך אותו משחקן פעיל עם שאיפות – לעוד שם גדול מההיסטוריה.

/

ב-2015 הוא הגיע לגמר ווימבלדון רק כדי להפסיד לנובאק דג׳וקוביץ׳ הגדול, ואחר כך הפסיד לו גם בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה ובגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה. פדרר לא נשבר ו-2017 שלו כבר נראתה אחרת, עם ניצחונות משמעותיים בטורנירים הגדולים, שהביאו אותו לקטוף את תואר הגראנד סלאם העשרים שלו בתחילת השנה הנוכחית. הוא הצליח לחזור שוב למקום הראשון בדירוג העולמי, והפך לשחקן המבוגר בהיסטוריה שעושה את זה. והשבוע, כשהוא מדורג שלישי בעולם, הוא זכה בטורניר באזל והשלים זכייה כוללת ב-99 תארים בקריירה. אם זה תלוי בי, את התואר ה-100 שלו צריך להעניק לו כתואר של כבוד. פנומן כבר אמרתי?

שתפו, תהיו חברים..

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email