נבחרת ארגנטינה מונדיאל 2018: חורחה סמפאולי מנסה לייצר עבור מסי מערך תומך שיאפשר לו להרגיש בנוח ובסביבה מוכרת במונדיאל. השבוע נערך ניסוי הכלים הראשון – רק דבר אחד היה חסר – מסי עצמו
נבחרת ארגנטינה קיבלה הזדמנות מכיוון לא צפוי לתת למכונה לרוץ בתנאים מאוזנים. לאו מסי מתח את השריר באחד האימונים האחרונים לפני משחק האימון מול איטליה (שכזכור לא העפילה למונדיאל), הראשון בסדרת משחקי הכנה לקראת מונדיאל 2018 וכשהגיעה שריקת הפתיחה, החליטו המאמן חורחה סמפאולי והצוות המקצועי של ארגנטינה להשאיר אותו בחוץ. מסי כל כך דומיננטי, שיש לו כוח ממגנט והוא משפיע יותר מכל שחקן אחר בעולם על המערך של הקבוצה שלו. בהיעדרו, אפשר לתרגל דברים שקשה יותר לבחון כשהוא על המגרש.
ההערכה המוקדמת הייתה שאם מסי לא ישחק, יפתח במקומו אבר באנגה מסביליה, אבל בסופו של דבר מנואל לנזיני מווסטהאם, יחד עם אנחל די מאריה וג’ובאני לו צ’לסו מפאריז סן ז’רמן, פתחו כשלישיית מרכז שדה קדמית, כשלפניהם בחוד גונסאלו היגוואין ומאחוריהם בקישור האחורי לאונארדו פארדס ולוקאס ביגליה.
מעניין היה לראות כיצד גרסת “נבחרת ארגנטינה מונדיאל 2018” נטולת מסי הזו מתנסה לאורך רוב שלבי המשחק בשיטת לחץ על כל המגרש, משהו שהזכיר את שיטת שש השניות של ברצלונה: עיקרון הלחץ בברסה מבוסס על כך שלאחר איבוד כדור השחקנים שבסביבת הכדור מתנפלים על היריב בלא קשר לעמדה בה הם נמצאים ואם תוך שש שניות אינם זוכים בכדור, מתחילים להתארגן חזרה לפי המערך, כל אחד לעמדה הקרובה אליו).
השיטה הזו מצריכה המון תרגול. בברצלונה, כדי לסבר את האוזן, מתחילים להתאמן עליה בקבוצת הילדים הצעירה ביותר של המועדון. כאשר מדובר בנבחרות לאומיות, קשה מאוד ליישם שיטה מורכבת בשל המחסור ברצפי אימון משמעותיים. רוב המאמנים נוטים להיצמד לעקרונות בסיסיים. לעיתים נעשה ניסיון לבסס את המערך על זה של הקבוצה ממנה באים השחקנים הרבים ביותר בסגל. או, כמו למשל בספרד וגרמניה, הנבחרות בכל הגילאים משחקות באותה שיטה וכך קל יותר לשחקן להתאים את עצמו למעברים בין הקבוצה לנבחרת, מפני שהוא לומד להכיר את השיטה במשך השנים בנבחרות הצעירות.
נבחרת ארגנטינה רחוקה מאוד מהמקום הזה. הכדורגל במדינה לא יציב, הציפיות בשמיים והרצון לזכות בתארים בטווח המידי מקשה לייצר תהליכים ארוכי טווח. רוב השחקנים המובילים מפוזרים בכל רחבי אירופה והשיטות מתחלפות בקיצוניות מטורניר לטורניר במקביל לתחלופה בעמדת המאמן.
אפשר להסיק מכל אלו שההחלטה של סמפאולי כנראה מודעת: הוא מבין שמסי הוא ההבדל בין נבחרת מצוינת שתלך רחוק, לבין אלופת עולם ורוצה לייצר סביבו מערך תומך אותו מכיר הכוכב ושיאפשר לו להרגיש כמה שיותר בנוח במהלך מונדיאל 2018. כל השאר – אגוארו – שישב גם הוא ליד מסי ביציע – די מאריה, היגוואין, הצעירים – יהיה בונוס. אם מסי ירגיש טוב, גם האחרים ייהנו מהשטחים שיתפנו ומהמסירות שיחלק להם.
במחצית הראשונה, אף על פי שהארגנטינאים שיחקו בהתלהבות וחטפו לא מעט כדורים, מרגע שהכדור היה אצלם הם לא היו יעילים והתקשו להגיע למצבים. אבל במחצית השנייה משהו נפתח. השינוי הגיע ברגע שנכנס באנגה היצירתי, שמרגיש בנוח לשחק במרכז, ומהבחינה הזו מדמה מערך עם מסי באופן מהימן יותר מאשר די מאריה שבמקומו נכנס, מפני שדי מאריה מעדיף להיצמד לאגף השמאלי.
כשבאנגה עלה, הדברים התחילו לזרום באופן קולח יותר עבור ארגנטינה. פתאום ההיגיון היה ברור והשתלם בשער הראשון: חטיפת כדור בשליש הקדמי, חילופי מסירות מהירים דרך המרכז, ולקינוח בעיטה שטוחה של באנגה לפינה הנגדית מכיוון התנועה של בופון. זה היה “שער מסי טיפוסי”, שאפילו נכבש ברגל שמאל – החלשה של באנגה והחזקה של מסי. החיוכים של סמפאולי על הקווים ושל מסי ואגוארו ביציע אמרו בדיוק את זה.
את השער השני כבש לנזיני בסוף מתפרצת שהוביל היגואין, לאחר שהאיטלקים ניסו לצאת קדימה כדי להשוות. האם התנאים שמכין עבור ארגנטינה מונדיאל 2018 יאפשרו לה להרוג באופן הזה משחקים גם שם? נצטרך לחכות ולראות. לסמפאולי יש הרבה סיבות לאופטימיות, אבל משחק האימון הבא שלו מול ספרד יהווה מבחן קצת יותר רציני, שאפשר יהיה ללמוד ממנו משהו על יעילות המערך החדש – אם אכן יתמיד בו, בייחוד אם מסי יחלים עד אז. זו תהיה הזדמנות להבין איזו מין ארגנטינה מונדיאל 2018 יציג לנו.