במהלך מונדיאל 2018 ייעשה שימוש במצלמות כסיוע לשופטים. אינספור רגעי שיפוט שנויים במחלוקת לאורך השנים, הביאו את ראשי פיפ”א להחליט לשלב, לאחר עשורים של התלבטויות והשהויות, מערכות צפייה ומעקב בווידאו ששופט מיוחד יהיה אמון עליהן במהלך המשחקים, כך ששופט המשחק יוכל להיעזר בהן ביעילות בזמן אמת. כרגע, הכוונה היא לתקן טעויות קריטיות או להסב את תשומת לבו של השופט לאירועים מכריעים שנעלמו מעינו.
אחת הטענות המרכזיות של המתנגדים להכנסת מערכות אלו אל הכדורגל היא העובדה שהשימוש בהן יפגע בשטף המשחק ויוביל לרגעים מביכים, דוגמת שחקנים שחוגגים שער לאורך שניות ארוכות ורק לאחר המתנה ממושכת חווים את עוגמת הנפש של ביטולו בשל עבירה, מצב נבדל, או נגיעת יד נעלמת.
יחד איתם, ימתינו בסבלנות הצופים בבית (ובמהלך גביע העולם בכדורגל מדובר במיליארדים), האוהדים באצטדיון, והשופט ה”חי” עצמו, עד שיקבלו את גזר הדין – האם ברגע המסירה רגלו של השחקן הכובש הייתה חמישה סנטימטרים לפני קו ההגנה או מאחורי קו ההגנה, האם הכדור נגע ביד או רק בשרוול, בכתף או בבית השחי, האם אותה היד הייתה צמודה לגוף או רחוקה ממנו, או האם הייתה בנגיעת היד הזו כוונת מכוון זדונית של השחקן או צירוף מקרים גורלי שהונחת עליו משמיים על לא עוול בכפו.
דקויות ופרשנויות אלו, גם אם הן מגוחכות לעיתים, הן בעיני רבים חלק ממה שהופך את הכדורגל למשחק מורכב ודינאמי שיש בו יסוד של דרמה אנושית שסוחפת אחריה את ההמונים. במילים אחרות – “טעויות שיפוט הן חלק מהמשחק”. האם זה נכון גם בטורניר מסדר הגודל של גביע העולם בכדורגל?
העקרונות שעל פיהם תפעל מערכת ה- VAR (Video Assistant Referees) במהלך מונדיאל 2018, הם פשוטים לכאורה: במהלך המשחק המערכת מתערבת ברגעי מחלוקת סביב שלושה סוגי אירועים – פנדלים, כרטיסים אדומים ושערים. בנוסף, היא נועדה למנוע טעויות זיהוי, במידה והשחקן הלא הנכון נענש או הורחק בעקבות עבירה ששחקן אחר ביצע.
התהליך יכלול שלושה שלבים: הראשון: מתרחש אירוע שההחלטה לגביו לא ודאית. למשל, עבירה מבוצעת או שישנו חשד לביצועה של עבירה. ברגע זה, באמצעות מערכת השמע של צוות השופטים, השופט ה”חי” יכול לבקש את סיוע שופט הווידאו, או לחילופין, שופט הווידאו יכול להסב את תשומת לב שופט המשחק לתקרית שנעלמה מעיניו.
בשלב הבא מתבצעת צפייה חוזרת של שופט הווידאו באירוע והוא מעביר את המלצתו לשופט המשחק ה”חי”. בשלב האחרון, השופט ה”חי” צריך להחליט האם הוא מעוניין לצפות במו עיניו באירוע ולפסוק לגביו, או שהוא מקבל את המלצת שופט הווידאו ומבצע החלטה על פיה.
הפיילוט שהחל העונה בבונדסליגה בגרמניה – חלוצה בתחום השימוש בטכנולוגיות בספורט לאורך השנים – בהחלט מעלה סימני שאלה לגבי הטענה הזו, כמו גם לגבי שאלות חשובות לא פחות של שקיפות בקבלת ההחלטות בזמן אמת, מי קובע מהי החלטה “קריטית” ואיזו החלטה זניחה מכדי לעצור בגינה את המשחק. תחילת הדרך כונתה על ידי אנשי כדורגל רבים “קטסטרופלית”. מי שעמד בראש הניסוי, הלמוט קרוג, פוטר כבר בנובמבר, בתום המחזור האחד עשר בלבד, לאחר שצהובון גרמני האשים אותו שהיטה תוצאת משחק לטובת שאלקה, הקבוצה של עיר הולדתו גלזנקירשן. קרוג הכחיש, שום הוכחה לא נמצאה וגם ההתאחדות הגרמנית עצמה שללה לחלוטין את הטענות, אך הוא בכל זאת פוטר, כדי להוציא את הניסוי להתחלה חדשה ונקיה. גם בתוך שדה המשחק היו אירועים רבים שהכעיסו שחקנים, מאמנים, אוהדים ושופטים מסוימים ומעניין יהיה לראות כיצד תשפיע המערכת על מונדיאל 2018.
ניתן כמובן להאריך במילים לגבי הצד שמנגד: היתרונות הרבים שבהכנסת המערכת לשימוש. הם עולים ומשכנעים לאין שיעור על החסרונות, ובסופו של דבר כנראה שרובנו לא היינו רוצים לראות את גביע המונדיאל מוענק לזוכה בחסות טעות שיפוט. אבל דומה שבסוגיה הספציפית הזו, אולי נכון יותר לתת לווידאו לדבר:
https://www.youtube.com/watch?v=9YidMsbUW-w