נבחרת ברזיל הייתה הראשונה שהעפילה לאירוע המסעיר של 2018: מונדיאל ברוסיה, מבין 32 הנבחרות שהשיגו את המטרה בסופו שלח דבר. היא עשתה זאת בלי שאף אחת מהנבחרות האחרות בבית המוקדמות הדרום אמריקאי של מוקדמות מונדיאל 2018 סיכנה אותה באיזשהו שלב.
אי אפשר להפריז בחשיבותה של הנבחרת לאנשים בברזיל, ובאופן כללי בחשיבות הכדורגל במדינה כמו ברזיל. לומר שהכדורגל עבור הברזילאים הוא דת זו לא הגזמה. אמנם, המונדיאל האחרון בברזיל הביא איתו גם קולות מפוכחים ועורר ביקורת רבה בחברה הברזילאית, בשל הבזבזנות שאפיינה את ההכנות אליו בזמן שהמצב הכלכלי במדינה הולך ומידרדר והשחיתות עולה על גדותיה. אבל ביום של משחק נבחרת, האווירה בברזיל היא של חג לאומי. מישהו תיאר פעם יום של משחק בריו כווריאציה האופטימית של ערב יום הכיפורים. החנויות נסגרות מוקדם ואנשים ממהרים להשלים קניות כאילו סוף העולם מתקרב. כולם ברחובות לבושים במדי הנבחרת ואין נושאי שיחה מלבד המשחק. המתח והעצבים ניכרים היטב על פרצופי האנשים, הזמן לא זז. בשעת המשחק, בין אם הצפייה היא בפאב או בבית פרטי, מנהג מאוד מקובל הוא לכתוב על פתק את ההימור שלך לתוצאת המשחק, להוסיף סכום כסף כלשהו ולהניח במרכז השולחן. מה שלא מקובל כלל הוא להמר על הפסד. ארוחות חגיגיות מתארגנות לכבוד המשחק, הקאיפיריניה זורמת כמו מים, נפצים מתפוצצים ללא הרף ברחובות. מספרים שכשברזיל הדיחה את צ’ילה בשמינית גמר המונדיאל לאחר פנדלים, היה רגע (כאשר ז’וליו סזאר עצר את הפנדל האחרון של צ’ילה) שבו סאו פאולו כולה רעדה. לא מקפיצות השמחה, אלא ממספר האנשים שהתעלפו בו זמנית.
אז אחרי שהעמדנו את הרקע המנטלי, אפשר אולי להבין טוב יותר את מה שעבר על נבחרת ברזיל מאז רגע התהילה ההוא של סזאר: לא פחות משתי טרגדיות ספורטיביות. תחילה, היא איבדה את הכוכב הגדול ניימאר שנצץ עד אותו רגע וסחב על גבו את הנבחרת, כשברך אכזרית אל עמוד השדרה שלו הוציאה אותו על אלונקה מהמשחק ברבע הגמר מול קולומביה להשבתה ממושכת. ברזיל איכשהו שרדה את זה והעפילה לחצי הגמר, אבל שם…כמו שאומרים, מפאת כבודו של המת, לא נרחיב במילים, רק נניח את זה כאן:
7:1 לגרמניה.
ההפסד הגדול בתולדות הנבחרת ברגע הכי חשוף ואינטנסיבי שלה, אולי אי פעם.
מוקדמות מונדיאל 2018 בדרום אמריקה החלו קצת יותר משנה אחרי תום המונדיאל הקודם, והאמת היא שזה התחיל רע עבור הברזילאים, שכנראה עדיין לא שיקמו את הריסות הגאווה הלאומית והאמונה העצמית. אותה צ’ילה מרעידת האדמה המשמחת בסאו פאולו, הייתה זו שחיכתה לברזיל במשחק הראשון של מוקדמות מונדיאל ברוסיה, באוקטובר 2015. הברזילאים הפסידו 2-0, ואחרי תיקו עם ארגנטינה במחזור השלישי מצאו את עצמם עם ארבע נקודות בתום שלושה משחקים. הם המשיכו לדשדש ולאבד נקודות עד המחזור השישי, אבל אז המאמן דונגה פוטר לאנחת רווחתו של עם שלם ובמקומו מונה טיטי (בברזיל השם נהגה “צ’יצ’י”) למאמן. עם מינויו, רשמו הברזילאים החל מהמחזור השביעי של המוקדמות רצף מטורף של תשעה ניצחונות, כולל 0-3 על ארגנטינה, 1-4 על אורוגוואי ועוד 0-3 אחד של סגירת מעגל, על צ’ילה.
ולמרות הרצף הזה וההישג המרשים – יש להניח שברזיל תגיע למשחקי מונדיאל 2018 צנועה. גם בגלל ההיסטוריה הטרייה מהמונדיאל הקודם, גם בגלל האופי הפרגמטי של המאמן, וגם כי ניימאר יחזור מהפציעה בכף הרגל רק לקראת המונדיאל, ואין לדעת באיזה כושר הוא והביטחון העצמי שלו יהיו. כנראה שלא ממש תהיה לו תקופת הרצה, ובלעדיו יש לסלסאו חבורה מוכשרת ואיכותית, אבל לא כזאת שיכולה לקחת מונדיאל.
ויכול להיות שדווקא הצניעות הזאת היא מה שישחק לטובתה, ביצירת האיזונים הנכונים. כי אם זה יתחבר, ואם ניימאר יהיה בריא, גמיש ובטוח בעצמו, לאחר תקופה שבה גם שחקנים אחרים צברו קצת ביטחון מחוץ לצילו של הכוכב – זו עשויה להתברר כנוסחה הנכונה והמפתיעה בדרך אל התואר.