לקראת מונדיאל 2018, נבחרת אנגליה לוקחת את עצמה מאוד ברצינות. בעצם, היא תמיד לקחה. תרבות הכדורגל באנגליה היא עתיקה ומורכבת, נוגעת בשורשים העמוקים ביותר של החברה האנגלית – פערי מעמדות, אלימות ברוטאלית, שנאה בין לונדון לבין ערי הפועלים של הפריפריה, ובין השכונות השונות בתוך לונדון. התקשורת האנגלית, שאינה מהססת לערוף ראשים ורק אחר כך לבדוק האם הראש היה ראוי לעריפה, ומצד שני יוצאת מגדרה בפסטיבל לאומי, על גבול הלאומני, אחרי כל ניצחון של נבחרת אנגליה, מוסיפה זרדים למדורה, אך יתכן שאלו עושים הרבה יותר עשן מאש.
הליגה האנגלית תמיד הייתה אטרקטיבית – גם בשנים שלפני השינוי המיתוגי והכלכלי, שנולד עם יסוד הפרמיירליג. המסורת והקשיחות היוו בעבר את גורם המשיכה עבור אוהדי כדורגל מכל העולם. כדוגמא ניתן להביא את מספרם החריג של ישראלים שמגדירים עצמם כאוהדים של קבוצה באנגליה. אנשים שעברו מזמן את גיל ה-40, כלומר שמידת הנגישות של כדורגל אנגלי אליהם בילדותם הייתה מוגבלת ביותר – עדיין אוהדים בכל ליבם את יונייטד, ארסנל, ליברפול – ואפילו קבוצות אזוטריות הרבה יותר. לנוריץ’ למשל, יש מועדון אוהדים בישראל. אז מה אם הוא כולל רק שלושה אנשים.
ספורטיבית, לא תמיד ההילה הרומנטית גובתה בחותמת איכות. נבחרת אנגליה בעלת מסורת של התפרקות בטורנירים גדולים, ותמיד היה פער שקשה להסביר בין האינטנסיביות המהפנטת של הליגה האנגלית לבין הישגי הנבחרת. משהו משונה קורה לאנגליה על הבמה המרכזית, ולפעמים נדמה שהתקבע איזשהו מנגנון ברזל, מעגל סגור של ייצור מערכת ציפיות אדירה ככל שמתקדמים ומתקרבים לטורניר הגדול, ושם להקפיד על כישלונות מפוארים.
אנגליה לא עברה את רבע גמר גביע העולם בכדורגל מאז 1990, וביורו מאז 1996 (בטורניר שהתקיים אצלה בבית). אז איך זה קורה לה? מונדיאל רוסיה עוד לא נפתח, ומעניין לראות האם המגמה תימשך גם בו. נגיע עוד מעט לבית המוקדמות שאנגליה עברה בדרך אליו, אך בואו נבדוק מה קרה בשלושת טורנירי מוקדמות המונדיאל שקדמו למוקדמות מונדיאל 2018.
בשלב המוקדמות של מונדיאל 2006, אנגליה סיימה במקום הראשון. פולין נתנה לה פייט לא רע, אך אנגליה ניצחה שמונה משחקים, סיימה אחד בתיקו והפסידה פעם אחת בלבד. בסופו של דבר, העליונות שלה היתה ברורה וברגעים שבהם נדמה היה שפולין יכולה להתקרב – אנגליה התעלתה וסגרה עניין.
אבל דין גביע העולם בכדורגל אינו כדין המוקדמות שלו. האנגלים אמנם סיימו את הבית המוקדם במקום הראשון, אך בשמינית הגמר עברו בקושי את אקוואדור מכדור חופשי של בקהאם – הנשק היעיל היציב היחיד שלהם באותן שנים.
ברבע הגמר, הם כבר כשלו מול פורטוגל, לא הצליחו לכבוש והגיעו להכרעה בפנדלים. גם שם, הרגליים רעדו לאנגלים, שכבשו רק פנדל אחד (!) והודחו בבושת פנים.
במוקדמות מונדיאל 2010, אנגליה ניצחה בתשעה מתוך עשרת המשחקים שלה, והפסידה לאוקראינה רק לאחר שכבר הבטיחה את ההעפלה. היא רמסה את השאר. שוב, מקום ראשון, בפער בטוח מאוקראינה השנייה. בטורניר עצמו, אנגליה התקשתה מאוד בבית המוקדם וסיימה שנייה למולדת צאצאי המתיישבים האנגלים – ארצות הברית.
בשמינית הגמר היא נבעטה הביתה על ידי גרמניה, 4-1. עד היום האנגלים לא שוכחים את השער החוקי של פרנק למפארד שלא אושר, אחרי שהכדור שהקשית מעל נוייר נחת שלושה קילומטר מעבר לקו השער. ניתן לאנגלים להתרפק על נוסטלגיית הקיפוח הפעם.
לבית המוקדמות של הטורניר ב-2014 היתה אמנם צמרת צמודה, אך גם בו אנגליה לא הפסידה אף משחק. וסיימה ראשונה, שוב לפני אוקראינה.
ובמונדיאל עצמו? סומנו מראש כעולות בטוחות מהבית שלהן, והשאלה היחידה היתה מי מהן תסיים ראשונה. בפועל – קוסטה ריקה הדהימה וסיימה ראשונה, אורוגוואי שניה, איטליה שלישית ואנגליה השיגה נקודה אחת בלבד. במחזור האחרון מול קוסטה ריקה, שכבר הבטיחה את העלייה מהמקום הראשון, היא השיגה רק 0-0. לראשונה מאז 1982, אנגליה לא עברה את שלב הבתים. התמוטטות ואבל לאומי בממלכה.
את הבית שלה במוקדמות מונדיאל 2018 אנגליה סיימה ראשונה, אולי בקמפיין המרשים ביותר שלה ב-20 השנים האחרונות. העליונות שלה לא הוטלה בספק לרגע, כשניצחה בשמונה משחקים וסיימה שניים בתיקו.
הפעם, אם כן, פסגת ההר אליו העפילה גבוהה מאי פעם. עם הארי קיין, אחד החלוצים החמים באירופה, דלה עלי שמאיים בכל רגע לפוצץ את הכשרון שלו לכל עבר ונבחרת מאוזנת שנותנת עוד שלל סיבות להאמין, נותר לאנגלים רק דבר אחד לעשות: להכין את הממחטות ולרדת למקלטים, כי הנפילה הפעם, עושה רושם, תהיה כואבת מתמיד.