ארסנל מודל 2020
צ'אבי

צ'אבי

אלטנוילד ארסנל

פירוש שם הספר ״אלטנוילד״ מאת בנימין זאב תיאודור הרצל, הוא ארץ חדשה-ישנה, והוא מדבר על החזון שלו לישוב היהודי שיקום בישראל.
אם עד היום לא ידעתם, זאת אחת הסיבות שהרצל חזה את המדינה ונקרא ״חוזה המדינה״.
גם ארסנל העונה מזכירה בהרבה את ארסנל המוכרת (והטובה?) של שני העשורים האחרונים. הניצוצות, כיבוש רב של שערים וכדורגל נאה הם מנת חלקה. והם מוגשים ליד ההפקרות בהגנה, המיעוט ברכש בריא ובלי תקווה ממשית לאיים על ליברפול או סיטי. קבלו את ארסנל של עונת 19/20.

אמרי בעונתו השנייה

בשנה שעברה הגיע לארסנל המאמן הספרדי עם רכש לא מובטל של כמה שמות חדשים שהגיעו להפתעתם לליגה האנגלית. לחיזוק הקישור הגיעו גונדוזי וטוריירה. סוקרטיס חיזק את עמדת הבלם ועוד כמה שחקנים שאמרי הביא כדי שיהיה לו סגל עם נפח. היחיד שהיה נראה כמו רכש עם קבלות היה לנו – השוער שנכנס לעמוד בין הקורות.
סיומה של העונה היה בסה״כ בסדר משהו. בלי בשורה מיוחדת, עם כדורגל התקפי, שינויי מעמדות והיררכיה בסגל. ההפסד לצ׳לסי בגמר הליגה האירופית – המגרש הביתי של אמרי, אולי הגדיר הכי טוב את מצב הקבוצה – כמעט משהו.

תיקו אבל לפנייך בטבלה. תקציר התיקו 2 האדיר בדרבי הצפון לונדוני.

ואיזה מסכנים האוהדים

בארסנל יודעים מה הם אוהבים כנראה- כדורגל התקפי, יפה לעין עם שחקני התקפה אטרקטיבים, בדומה למונאקו, דורטמונד ופריס סן ז׳רמן.
כמו ונגר, גם אמרי מביא למועדון כדורגל שמח, רב שערים וחסר אחריות. לקאזט המצוין, כישורי ההבקעה של אובמיאנג, הטכניקה של איובי, שילובם של כשרונות עולים כמו פפה, סבאיוס ווילוק ונלסון, מראים שמגמת בחירת השחקנים הסופר אטרקטיבים וכשרוניים של ונגר, עדיין חיה ובועטת במועדון.
אוזיל, סאנצ׳ז, מקיטיראן שהיו דור השחקנים האחרון שבלטו אצל ונגר, פינו את המקום לחבר׳ה החדשים של אמרי ובעלי הזיכרון הקצר שבינינו, זוכרים טוב מאוד את הבעיות של ונגר.
היעדר ווינריות, מלחמה וטקטיקה מינימלית במשחק ההגנה ועמידה על המגרש – כדורגל שכיף לראות אבל שובר את הלב.
בעיה גדולה נוספת שממשיכה היא העדר רכש נכון. כמו אצל ונגר, גם אמרי משקיע מאוד בשחקנים התקפיים, מעמיס עוד ועוד שמות ולא מתחזק במקומות החשובים.
למה אני אומר את זה? כי ונגר הביא למועדון בלם מזוויע בשם מוסטאפי, כי קונסיילני שוחרר ובמקומו בשנייה האחרונה הגיע דויד לואיז, וכי ג׳אקה הוא קשר אחורי חסר אחריות שזוכה לקרדיט משני המאמנים.

מדליית ארד מפתיעה

לא קל לשחק בשנים האחרונות בפרמיירליג. הכספים הגדולים מזכויות השידור לא עוזרים מספיק לקבוצות הגדולות שאינן ליברפול וסיטי. האחרונות מציגות את הכדורגל הטוב ביותר בפער גדול ומותחות את גבולות הבלתי אפשרי. מה שהופך את פתיחת העונה של ארסנל למפתיעה מתמיד.
העונה החלשה של יונייטד, צ׳לסי וטוטנהאם, עזרו לארסנל להתמקם במקום ה-3 אחרי שמונה מחזורים, שכללו הפסד לליברפול, ותיקו עם טוטנהאם ויונייטד.
פתיחת העונה המבולבלת של שאר הקבוצות עושה חסד עם ארסנל, ויהיה מעניין לראות את השחקנים שלה מגלים בגרות ויוצקים לתוך הווקום שמחוץ למירוץ האליפות קבוצה אטרקטיבית עם כדורגל יפה אך גם ווינרי ובוגר.

הכל על המגרש

נכון להיום השחקנים בארסנל מקבלים מאמרי כלים טקטים לעבוד איתם כדי לשחק טוב, אבל הוא לא מאמן מוטיבטור גדול והשחקנים יצטרכו למצוא אותה בעצמם. זה אומר לעלות למגרש אחראיים ולהוכיח שהמטרה שלהם במשחק תהיה לייצג את הסמל, גם במשחקי חוץ בהם נכשלו בעונה שעברה, וגם במשחקי הבית בהם נכשלה הקבוצה תחת ונגר. הם יצטרכו לקחת את הגורל שלהם בידיים ולעשות הגנה טובה, מאוחדת ונחושה, כי את השערים הם כבר יביאו בהתקפה. אז ורק אז נוכל לקרוא לפרויקט של אמרי סיפור הצלחה, שהלוואי בשבילם יהיה גם מגובה בתארים.

במחזור הבא תפגוש ארסנל את שפילד יונייטד ביום שני. הישארו מעודכנים

יכול לעניין אותך גם:

שתפו, תהיו חברים..

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email