האצטדיון של טוטנהאם
צ'אבי

צ'אבי

וומבלי הוא לא בית!

אחרי יותר ממאה שנים, טוטנהאם עזבה את אצטדיונה הביתי ה״ווייט הארט ליין״.  המועדון שבשנים האחרונות חווה פריחה תחת שרביטו של דני לוי, והדרכתו של אחד המאמנים העולים הגדולים – פוצ׳טיניו, חיפש לשדרג את האצטדיון הביתי באצטדיון גדול יותר ולא הסתפק באירוח באצטדיון הלאומי – וומבלי.

מאז שעזבו את ווייט הארט ליין, התרנגולים ציפו למעבר המיוחל ודובר הרבה על כך שלמרות שוומבלי גדול ובעל מסורת לאומית, הוא לא בית אמיתי, לא ממוקם בשכונת טוטנהאם כמו הווייט הארט ליין והאצטדיון שהיה בשלבי הבנייה ונבנה בגבו.

חשיבותו של אצטדיון ביתי

לא צריך להזכיר אצטדיונים כמו אנפילד או הויסנטה קלדרון כדי להמחיש את עוצמת הביתיות. אפשר להסתפק בדוגמה ביתית, של אירוח באצטדיון ר״ג לעומת בלומפילד הקטנטן. למשחקי בית חשיבות גדולה מאוד לשחקנים, לאוהדים, ולתחושה הכללית באצטדיון. מעבר למידות המגרש ולתחושה המוכרת שמגיעה כשמשחקים בו לאורך זמן, יש חשיבות גם לכמות האוהדים, האנרגיה שהם מביאים, ומה שהוא מסמל. קבוצות ביתיות נהנות מיכולת הרתעה, מתחושת ביטחון ומעין אופוריה בכל פעם ששחקני הקבוצה ונאמני המועדון והסמל, דורשים על המגרש.

טוטנהאם מנצחת את סיטי בבכורה האירופית של האצטדיון הביתי החדש עם תצוגת קהל מדהימה

טוטנהאם העונה

טוטנהאם היא אחת מהקבוצות הבולטות בשנים האחרונות בפרמיירליג, שהצליחה להשיג ב-3 השנים האחרונות הכי הרבה נקודות בליגה אבל לא להביא הביתה תואר. אולי כי אין לה בית אמיתי להביא אותו אליו.
בתחילת העונה ואחרי המונדיאל המשכנע, המועדון הצליח להשאיר את כל הסגל, לרבות הכוכבים הגדולים, ומנע מהם לעזוב לקבוצות גדולות ברחבי אירופה. אני יכול רק לשער מה הבטיחו להם: מעבר לאצטדיון חדש, נגיסה בתואר, ועוד עונה שבמהלכה יוכלו לפרוח ולקבל דקות בצבא הקטן וקצר הסגל של פוצ׳טיניו, ואולי-הלוואי, להעפיל לשלבי הנוקאאוט המתקדמים בליגת האלופות. מקום מצוין להפגין יכולות ולאותת למועדונים שגם ככה מגלים בהם עניין.

ההזדמנות לקבל הרבה דקות משחק בסגל קצר כל כך, היכולת הטובה לאורך השנים, והאפשרות לשחק תחת מאמן מצוין כמו פוצ׳טיניו, ובקבוצה חיובית שיודעת לטפח כישרונות, כנראה היו מספיקים כדי להשאיר את אריקסן, קיין, דלה עלי סון ושאר השמות המבוקשים. יצא שלמרות שבניית האצטדיון המשיכה להימרח ולהתעכב, טוטנהאם הצליחה לשמור על המקום השני בטווח נגיש, והעפילה לשמינית ורבע גמר ליגת האלופות.

שיא אירופי של טוטנהאם ופוצ׳טיניו. העפלה לחצי הגמר על חשבון סיטי במשחק העונה

המעבר לאצטדיון החדש

העונה נמשכה, וחלומות על מקום שני וראשון נגוזו בתחילת 2019, כשמסביבם דחייה נוספת של משחק הבכורה באצטדיון החדש.
משם טוטנהאם התמקמה בביטחון במקום השלישי, עד שלאחרונה גם אותו סיכנה. היום, בין המקומות 3-6 מפרידות 3 נקודות, ו-4 מועדונים מובילים באנגליה נאבקים עליו. ב-3 לאפריל הגיע הרגע הגדול. שערי האצטדיון החדש נפתחו, טוטנהאם נחתה בביתה החדש ואירחה את קריסטל פאלאס בניצחון 2-0 משכנע. האצטדיון החדשני והמפואר שנבנה במיוחד כדי להדגיש את האקוסטיקה, נתן את אותותיו.

אבל הגושפנקה הגיעה ברבע גמר ליגת האלופות, כשטוטנהאם אירחה את סיטי. הדציבלים נשמעו יופי גם דרך מסך הטלוויזיה, האוהדים והשחקנים חיכו בדיוק לרגע הזה – לשחקן ה-12 שידחוף מהיציע, להרגשת הקהילתיות שהמועדון ראוי וזקוק לה כל כך, לתמיכה על העבודה הקשה על המגרש עם התקציב הקטן, הנאמנות של השחקנים, ההקרבה במהלכה הם משחקים כל כך הרבה דקות, עם החשיבה העצמאית שפוצ׳טיניו עזר להם לסגל, בעוד ששחקנים כמו מחרז סאנה וז׳סוס מתייבשים על הספסל של סיטי ברוטציה. האירוח הביתי הוביל לרגע השיא של העונה – ההעפלה לחצי גמר על חשבונה של המכונה הדורסנית של פפ וסיטי, במשחק הכי מטורף שראיתי.

אני לא יודע איך העונה תסתיים עבורה, אבל טוטנהאם בדרך לסיים אותה עם הישג אירופאי ראשון מסוגו בליגה של הגדולים,  ועם אצטדיון ביתי שיכול לקחת אותה מעלה מעלה.

האושר לא ידע סוף, שחקני טוטנהאם ופוצ׳ חוגגים את ההעפלה לחצי הגמר

שתפו, תהיו חברים..

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email